|
ים צואה
ואני עומדת על המזח
נתזים נתזים
מעתיק עצמו החומר הצמיגי
אל חלקי גופי החשופים
נותנת
לזבל הנוזלי
לצרוב את עור הברווז החיוור שלי
ליצוק מעט מלט מעיים
בסדקים היבשים
שהוזנחו כרעפים רופפים
בבקתת עץ נטושה
הרי
שיחקתי את עצמי אילמת
כשנלקחתי לחורשה.
בושה
שלעולם אינה עוברת
הפכתי
שחיינית מיצי עיכול
במערכת הביבים העירונית
סובלת רגעים בזכרוני
שגם עין עצומה
לא מנעה ממני אז
להבין. |
|
|
אתם מכירים את
זה שלפעמים,
בשעות הקטנות של
הלילה, אתם
בוהים באוויר
(או בדף האחורי)
ופתאום יוצאת
לכם איזה מחשבה
ממש מקורית כזאת
שעוד לא היתה אף
פעם בסלוגן
ומגיע לה פרס
פוליצר לפחות?
אתם מכירים את
זה שאח"כ אתם
לוחצים בהתרגשות
"שלח לחמך",
מחכים שעה,
מחכים שעתיים,
מחכים שנתיים
והסלוגן לא
פורסם?
איזה דיכאון זה,
אה?
פרציפלוכה מחפשת
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.