ים צואה
ואני עומדת על המזח
נתזים נתזים
מעתיק עצמו החומר הצמיגי
אל חלקי גופי החשופים
נותנת
לזבל הנוזלי
לצרוב את עור הברווז החיוור שלי
ליצוק מעט מלט מעיים
בסדקים היבשים
שהוזנחו כרעפים רופפים
בבקתת עץ נטושה
הרי
שיחקתי את עצמי אילמת
כשנלקחתי לחורשה.
בושה
שלעולם אינה עוברת
הפכתי
שחיינית מיצי עיכול
במערכת הביבים העירונית
סובלת רגעים בזכרוני
שגם עין עצומה
לא מנעה ממני אז
להבין. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.