שרה להב / 569. כברוש שפוף צמרת |
בעורי, ליבי ובנפש,
במלמול מחגי נקלפתי
אך אורחו נצרתי.
ומול מרום-שמים -
שתיקות, רעד-שפתיים
ורגע-סוף שחדר
כחיתוך ברק נמהר -
ראשי הרכנתי כואבת
כברוש שפוף צמרת
ולבוש גופי מנוקב
כגזע הזית בנפתוליו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|