הוא ישב צועק בפינה של החדר: "לא רוצה צבא! לא רוצה!
הם צועקים עליך שם ואומרים לך מה ללבוש ומה לעשות!
לא רוצה צבא!"
בסוף, כמו תמיד, הוא המשיך עם הזרם והתגייס כמו כל החברים שלו,
רק שהוא היה טיפוס קצת יותר רגיש והוא קיבל בחילה שפשוט לא
עברה.
הרופאים קראו לזה דיכאון, אז הוא עבר את הצבא עשה 3 שנים עם
דיכאון, פסיכיאטר, פסיכולוג, כדורים, הכל הוא קיבל חוץ משפיות.
מה עוד כבר אפשר לבקש.
אז הילד קיבל כדורים ולקח, כי כשהרופא אומר אז עושים. הוא ניסה
להבין מה זה הדיכאון הזה, מה זה החנק הזה בגרון ואיך מפסיקים
את זה, אז הוא לקח כדורים, עוד ועוד ועוד, וכמה כדורים אפשר
לקחת. בסוף הוא יצא מזה. הוא לא הבין איך, אבל הוא ידע שהוא
ביזבז 3 שנים. אחרי הצבא הוא פגש בבן דוד שלו שבדיוק התגייס
לצבא. הוא סיפר לו על זה שהתחילה לו בחילה נוראית והוא לא יודע
מה לעשות, ואיך הוא התגייס לצבא כי כל השאר גם התגייסו. הדבר
היחיד שאמר לו: "זה יעבור", ובידו העביר לו חבילת כדורים.