היא שכבה על הדשא והביטה בצבע המהפנט של השמים. ענת תמיד אהבה
לשכב על הדשא בשעה ארבע אחר הצהריים. בשעה ארבע וחמישה הייתה
פוקחת את עיניה ומרגישה איך היא מתמלאת כולה בצבע כחול ונהפכת
לאישה כחולה וחזקה. אף אחד חוץ ממנה ומאלוהים לא ידע כי כל
גופה מתמלא בצבע הכחול הזה. כשהיו עננים היא הייתה נעצבת, שכן
הצבע הלבן היה מתערבב עם הכחול והגוון היה משתנה.
הם היו חברים, היא ואלוהים. מדי יום הייתה ענת משוחחת עם
האלוהים שלה, ככה סתם, בארבע אחר הצהריים. היא הייתה מספרת לו
בדיחות והוא היה צוחק, היא הייתה רבה איתו ומתייעצת איתו על כל
דבר שבעולם. היא אהבה אותו והוא אהב אותה. אלוהים הזהיר אותה
פעמים כה רבות כי מישהו זר עלול להגיע לגינתה ולפגוע בה בעודה
נהפכת לכחולה, אך היא לא הקשיבה.
עם הזמן השמיים לא נראו לענת כל כך כחולים, הם החלו להאפיר,
אולם ענת חשבה שזה בגלל החורף הקרב ובא. היא ניסתה לדבר עם
האלוהים שלה ונשכבה שוב על הדשא. ענת רצתה להפוך לכחולה ולספר
לו על כל הדברים המשעשעים שקרו לה, אבל הוא לא השיב לה. היא לא
ויתרה וכך מדי יום הייתה מגיעה בשעה ארבע אחר הצהריים, אבל
האלוהים שלה נעלם.
היא רצתה לבכות, הדמעות החלו לזלוג. היא נחנקה, פקחה את עיניה
וראתה את היד החזקה שלו לופתת את גרונה. "תפסיק!" היא ניסתה
לצעוק. "אתה הורג אותי! למה אתה עושה לי את זה?" אותה היד שפעם
כל כך אהבה את מגעה, ועדיין. אותה היד שליטפה את גופה הרך
והבהיר חנקה אותה. היא לא יכלה לנשום. ענת פקחה את עיניה
בתקווה כי תראה את הכחול של השמים ותצליח לבקש את עזרתו של
האלוהים שלה, אך לשווא.
"אני אוהב אותך" הוא אמר. "אז למה אתה הורג אותי?" ניסתה ענת
לומר. בשארית כוחותיה תפסה את שתי ידיו והורידה אותן מעליה.
"די! די! תפסיק להרוג אותי! לפני שבועיים גססתי בגללך!
והאלוהים שלי עזר לי, אני בטוחה בזה! למרות שלא נהפכתי לכחולה!
למה אתה חוזר כל הזמן? תעלם!".
"אבל ענתי, את החזרת אותי! את לא רוצה שאעלם! את נהנית לסבול
ואת אוהבת שמכים אותך, שוב ושוב, אחרת לא היית קוראת לי! את
מבינה, ענת? בכל יום בשעה ארבע אחר הצהריים כשאת מתבוננת בשמים
ועיניך וגופך נהפכים לאפורים, את קוראת לי ואני בא. איך אפשר
שלא? את כל כך יפה ואני רוצה אותך כל כך. אז אני בא וחונק
אותך".
היא ניסתה לצרוח, שמישהו ישמע את זעקתה, אבל אף אחד לא הבחין
בה. כולם הסתגרו בבתיהם בשל הגשם החזק שיקד את הארץ. הוא חזר
לאחוז בצווארה והחל לנשקה. היא ניסתה להיאבק בו ובדמעות אך לא
הצליחה.
"אלוהים! אני רוצה להיהפך לכחולה ולדבר איתך כמו פעם" אמרה
בליבה. "אני רוצה שכל הכאב יעלם". ענתי נהפכה לכחולה. הוא הרפה
ממנה, נשא אותה בשתי ידיו לחוף הים, נשק לה, דחף אותה לתוך הים
הכחול שכל כך אהבה ונעלם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.