זה היה עצוב לגלות שהרכבת האחרונה לת"א יצאה לפני כמה שעות.
"אוף אני שונא את החגים האלה", מילמל בכעס שרגא לעצמו. שרגא
היה מדבר לעצמו רק שהיה ממש כועס או נבוך ממעשה מטופש שהיה
מטופש, לדעתו. שרגא היה בנאדם מתבודד, אך לא בודד. בחג הסוכות
הוא חיפש בלוח המודעות תעסוקה, ומצא אחת. פסטיבל המטריות
הצהובות.

כן, פסטיבל המטריות הצהובות היה פסטיבל מלא בבני נוער מכל הארץ
שהיו מאופיינים בעיקר באהבתם למטריות צהובות ולכל דבר שקשור
להן. בין באי הפסטיבל היו כאלה שהתבלבלו וחשבו שזה פסטיבל
הפטריות הצהובות. אלו היו אנשים מטורפים, חובבי הסנפת פטריות
צהובות או לחילופין בישולן במרק מהביל.

שרגא הגיע לפסטיבל לבוש בבגדיו הרטרויסטים ובחזות של תמהוני
חסר מטרה בחיים. הוא מייד משך את תשומת ליבן של קבוצת בנות 12.
הבנות קפצו סביבו כאילו היה חייזר, או שמא מיקי מאוס. הן שאלו
לשמו, אך הוא היה עסוק בלפלס את דרכו בין הבנות דקות הגזרה הלא
נשית.

כמו מקרה הבנות הקטינות, כך קרו מספר מקרים דומים: מקרה
הבלאקרים חובבי הגולגלות, מקרה הבנות חובבות חובבי הסאדו, מקרה
הגותיים בורוד ומקרה חוקרי שפעת הפרגיות. הבעיה היתה ששרגא
השתוקק להיות חבר של כל אחד מחברי הקבוצות, אבל ההתקפה שלהם,
הבהילה אותו. שרגא לא הבין את הבריחה שלו מאנשים שהוא מת
להחליף איתם מילה. אחרי כל בריחה כזאת הוא מלמל לעצמו:
"אידיוט!".

הוא המשיך ללכת בחוצות הפסטיבל כמה שעות וכמה ימים. הפסטיבל
היה נרחב מאוד רק עבור שרגא, מפני שהפסטיבל נערך בכיכר השושן
המטורף. שרגא הסתובב במעגלים ימים, ואז גיבש החלטה. הוא יבוא
לקבוצה הראשונה וה"נורמלית" ויתחיל לדבר איתם עוד לפני שהם
ידברו איתו.

למזלו של שרגא הקבוצה הראשונה היתה קבוצה של מנקי בתים צרפתיים
בני 15 בלבוש קלאסי ומינימליסטי. שרגא שמח כ"כ והתחיל לקפץ
לעברם. המנקים נבהלו מעצם הקיפוץ העיזי של שרגאל'ה, עד כדי כך
שהם ברחו בסטייל של בריחת "אבוי, שור מאחורי". שרגא היה מבולבל
ומתוסכל ופלט מיד: "אידיוט!".

שרגא התיישב על הקרקע. אחרי שנרגע הביט סביבו. חוץ מנמלים
ושאריות חבלי קשירה, הוא גילה שיש סביבו הרבה אנשים. פה ושם הם
פלטו ביניהם מילה או שתיים. ואז מילה ועשר מילים. הוא הוקסם
מהשיחות שלהם. ואז פתאום מישהו פלט אליו מילה או שתיים.