אני אוהב את הדרך שבה השיער שלך נופל על הגב שלך.
את הצבע שלו מול צבע החולצה שלך.
איך הוא מתחלק ומתחבר לחלקים שונים,
כמו נהר שזורם בתנועות גליות יפות,
מלחך לנחלים כמו מפכפכים בטבע.
אני אוהב את איך הוא מתעקל ומתעגל לקראת סופו
(למרות שהוא נראה אינסופי)
כמו זרוכות של תמנון יפהפה.
הוא מרחף במים בחופשיות,
נע בעזרת הזזת זרועותיו בחושניות בנוזל המקיף אותי.
הייתי רוצה שהזרועות האלה יקיפו אותי,
יסנוורו אותי, ירחפו מעלי ודרכי.
ואיך שישיער הזה מקיף את הפנים שלך,
כמו מסגרת מושלמת לתמונה...
מושלמת.
תמונה חיה.
מסגרת חיה.
מעניין איך יראה השיער שלך על כתפייך וגווך החשוף.
בעצם, אני יודע איך -
מושלם.