פרק א' - הרהורים, סבתא חיים, ומה שבניהם

אני בטוח שגם אם תנסו חזק חזק לא תצליחו להבין.
גם אם ממש רציתם אני רק ממליץ... אל תנסו.
מה זה?!?!? גם אני עד אתמול לא ממש ידעתי.
אחרי 16 שנים תמימות של ייסורים החלטתי שהגיע הזמן והמקום (כל
השמות והמקומות לא שונו לצורך אוטנטיות העלילה) לשאול את אבא
דורון (שם בדוי) מה זה. מה זה "יידישע הומור".
'קלטת, זאת קלטת' ענה לי בנחישות אבאלה הישיש 'זאת קלטת שקנה
לי אבי בימים עוד לפני שבכלל המציאו את הקלטות'.
אני תקוע עם המחשבה הזאת כבר שבוע, מה? קלטת? מה הוא סח? או
שמה הוא סכך (נכתב ברוח חג הסוכות). החלטתי שעניין זה לא יעבור
עליי כל כך בקלות, ומשום שזה היה או זה או לסבול את הנדנודים
של סבתא חיים החלטתי לרדת לעומק העניין ולמצוא את אותה קלטת.

פרק ב' - תל אביב

אני לא בן אדם של עיר, אבל מה לעשות הפעם אני לא מוותר רק בגלל
איזה נהג אוטובוס, (שרצה להיות אלוהים) חומוס ב 25 שקל שדרך
אגב היה מקולקל (דבר שנתגלה אחרי שביליתי את מרבית הצהרים
בשירותים הציבוריים בתחנה המרכזית) ורמזורים שלא מתחלפים אפילו
בשביל זקנות ויתומים (ליתומים יש הנחה בחנויות בגדים?).
טוב... הגעתי לסנטר, נכנסתי לכל חנות מוזיקה אפשרית, גם לזאת
של זמר חסידי אבל אל תגלו לאף אחד. לא, אין את זה, לא שמעו על
זה (גם לא רצו), זה בלתי ניתן להשגה. עברתי מרחוב לרחוב, הייתי
גם בבני ברק, אבל אין, פשוט אין. התייאשתי.

פרק ג' - חומוס ג'קיס

בלת ברירה, רעב ועייפות טוטאלית  נאלצתי להתיישב לי בודד
וגלמוד ב"חומוס ג'קיס". חמש שעות, חמש שעות ישבתי לי שם או
יותר נכון נרדמתי.
בחלומי גיליתי חנות ושמה "קלטות מהימים עוד ליפני שבכלל המציאו
את הקלטת". שם קצת ארוך גם אני חושב אבל זה חלום לך תסביר את
זה לזיגמונד.
הקיצר נכנסתי לחנות, פניתי למוכר וביאוש עמוק ושאלתי (אל
קוואק?) 'אולי שמעת במקרה אהה... על' ובאותו רגע התחלתי לגמגם
'י-יי-ייד-יידי-יידיש-יידישע' ועוד לפני שהספקתי להגיד
'ה-הו-הומ-הומו-הומור' הוא שאל 'יידישע הומור?' ופצח בשירת
השיר הנודע (שיר מספר 7) "דער שונא פון ווקאצייס" פני קרנו
מאושר ומרוב שמחה פרצתי בשירה (אל תישאלו אותי מאיפה ידעתי את
המילים, זה חלום אז תירגעו ומהר!) כנראה שמעצמת השירה
התעוררתי, או שזה היה בגלל אותה בחורה חושנית (פחות מגבינה
צהובה) ג'קיס שמה, שהחליטה לנער אותי מהחומוסיה שלה.

פרק ד' - הכרטיס חזרה הביתה

מיואש ומדוכדך חזרתי לתחנה המרכזית, ישבתי, נחתי שרקתי,
זמזמתי, הרהרתי, מצמצתי, נשמתי, הזעתי, קינחתי את אפי מספר
פעמים, רקעתי ברגלי, בכיתי, צחקתי, בכקתי, צכיתי, ולבסוף
קמתי!
פניתי לכיוון הקופה בכוונה לרכוש לי את הכרטיס שלימים ימימה
יקרא "כרטיס אוטובוס". הכנסתי יד לכיסי בצפייה למצוא כמה
אגורות שישלמו את אותו כרטיס עלוב, ומסטיק חצי לעוס אם כבר
שאלתם, אך להפתעתי המרובה מצאתי שם ומה מצאתי שם, נו מה לדעתכם
בסיפור צפוי שכזה כבר ניתן למצוא שם (רמז סוף הסיפור מתקרב)
י-י-ד-י-ש-ע-ה-ו-מ-ו-ר!!!!! מיד פצחתי בשירה ובצעקות של אושר
,דבר שהביא לסלידת העוברים ושבים ממני (למה?).
כנראה שאת תחושת האושר העילאית הזו לא ניתן לתאר במילים, תאלצו
להסתפק בזה, מה לעשות החיים הם לא לפזר שומשום על לחמניות
במאפיית דווידוביץ'.