וכך הסתימה לה עוד עונה
לעונה עם חוסר הבנה ותקווה,
אך יש בה הקסם להתחלה.
והשמיים שוב לא מבטיחים עולם,
כי עננים שטים שם ומסתירים רמזים.
והטיפות שנאספים להם שם זולגות
לאדמה ומביאות איתם חיים חדשים ומשאלה.
אז נבנה זמן חדש, לקחתי לעצמי את שנחשב
עטפתי שזרתי לחבילה, ולמסע!
בהתרגשות עם פעימות לב נרגשות
מהלכת בצעדים נמדדים וזהירים,
למשעולי היער הסבוך והלא פתור.
הכל פתוח החופש מתנופף באויר,
אז מה אם אין דרך, רגלי ימצאו את המשעול.
הלו הוליכו אותי עד הלום- להם החלום.
עוד אמצא את הנתיב והתמרור,
שבו חרוט שמי זוהר מהעונה שנעלמה.
סיגלית |
