אין יפה מדף חלק.
רק להתבונן בו.
לבן וטהור.
כאשר הדף חלק
אני רואה בו עולמות
ומפליג אליהם בסירת מפרש
לבנה עם כנפיים וענף של זית.
שנושאים אותי אל חופים לא נודעים של שלום
פנימי.
והדיו נחרטת. נשפכת.
וכל אות והגה
חורטים גלופות
בבשר החי
כי מבקש אני לתת דרור למכאובי
ולפרוק את עול הזמן המצטבר
ונווה המדבר שכה יחלתי לו
עבר משם. כנראה עסוק בעניין אחר.
ואני נותר לכרוע בשממה. בדממה.
רק הדף נותר. בתולי ושופע רוך.
לא יתנגד או יתגונן לנוכח גמלוניותי.
אינו יודע כיצד.
ואני מנצל את חולשתו
ומעצים את חולשתי
ואני מקיא את השיירים.
והדף כבר איננו חלק. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.