07/10/2005

אני פיסת-בשר נכבשת
בפעם המיליון מול טרף חדש.
משחק משחק-מקדים,
כדי לזכות באהבה בלי יד ורגל.
מאלצים את הרגע להפוך לקסם,
ושותים שיקוי-אהבה מקושקש.

הקסם פג
המיטה מבולגנת
שני אנשים
לא ממש מכירים...
מה עכשיו?
יש פה משהו, אולי היה?
לא, האמת שלי ברחה.
מנסה נואשות להציל את עצמי.
ממך.

שוב הייתי פיסת-בשר מותרת
תרופת-פלא נגד הבדידות שלי המפחידה,
ניסיתי להרחיק אותה ממני
ומשלם מחיר יקר מידי של נפש מעונה.

מחליק את ידיי על בשר שנכבש
נועץ את שיני במתק הדבש,
זה כבר יותר מדי...
יש לי בחילה.
הגוף מתרצה, הנפש בוכה.
תחושת ריקנות מול מה שהיה.

עד כמה נמוך אוכל לרדת?
עד כמה לברור את מה שנכנס?
אני סתם פיסת-בשר נכתשת-
נטרפת ע"י חיות גדולות ממני
נלעסת
וננטשת,
פיסת-בשר מותשת!
חוזרת אל סל המחזור-
ביב- ת"א רבתי -
פח-זבל (לא) אנושי.

תן לי דקה להתארגן, מאמי,
מתמרחת בצבעי-איפור אינדיאני
ויורדת לכביש
אל יום חדש.