מתי תגדלי, תתבגרי כבר (הוא אומר לי)
ערי ליבי הובקעו,
נפשי נתונה בהלכי הזמן
שיזרימו לי תווי אכזבות-אהבות-בוגדות
בוגרות.
מתבגרות בתמוז.
חבל שכאשר אתה מטפס על פסגות
שובר לוחות (ומלטף שברים),
אתה שוכח את האנשים הקטנים מתחת להר.
הם משחקים עם עגלי זהב.
(הם מתבגרים הרי)
הם במהרה יוותרו
על פטיפון שיצרח להם (בשקט)
תווים שהתחברו-
גלי אכזבות, אהבות, שנאות
בוגרות.
שיחכו לך?(!)
ושוב, כמו נדנדה, כחומר בידך
אמצא עצמי זורמת מתמוז מולד ולתמוז בהיר, נמסה
ואתה תכהה בי עם הזמן.