כתיבה משותפת עם סיגל פיחושית...



זה תחילת סתיו ובואי לא נקיא מזה
עכשיו כולם מתחילים להידבק אחד לשנייה לאותה שניה עלומה שבדקת
השעה
ברומנטיקה מזויעה
כי קר.
זה רק תחילת סתיו ולחזאי יש עניבה חדשה
בנתיים מתוקה תורידי מהבוידם עוד שמיכה
כוס התה כבר במקומה
כמובן אביא גם כמה עלים שגידלתי ברבע מטר טאבו גינה של אדניה
נספור יחד כמה טבליות אקמול נותרו,
השתעלות, הצטננות, חתיכות טישו.
אתה יודע, אומרים שאם מתחבקים חזק חזק (מה חשבתי לעצמי כשאני
איתו?) אז האפצ'ים נעלמים
אומרים הרבה דברים את מדמיינת כמה סופרים היו מאוהבים
בזמן שהיו מצוננים?
זה תחילת סתיו מתוקה, בואי לא נעשה מזה ענין
את זוכרת שהיה פעם קיץ?
אתה זוכר שאמרת לי כמה אני יפה?
אתה זוכר... רק אל תירדם עכשיו, לא סיימתי (שלא נדבר על לא
גמרתי)
תמשיך אל תפסיק העיקר שיצא ממך קצת "רגש" ומיצי נשמתך
נו... אז את שוב מחפשת לריב,
את יודעת זה תחילת הסתיו אם היו פה מספיק עצים אולי הינו רואים
שלכת ומי קיבינמאט חושב על הגננים בתחילת סתיו
גם הם רוצים כוס תה ואישה (הלוואי והייתי גנן כעת)
מי חושב על העצים שמאבדים את כל כבודם מרוח קרירה וכולם מביטים
עלייהם בגאווה שהם חושפים עצמם בלי בושה (הלוואי והייתי עץ)
איך, תגידי לי איך כל סתיו זה חוזר?
מה כבר ביקשתי?
מה כבר רציתי?
לאהוב אותך כמו שאני אוהב את השקט, את השלווה, את הכוס בירה
במידה הנכונה, את העשן סיגריה, את כל מה שהרומנטיקה הזאת
מייצגת, בעצם לאהוב אותך כמו שאני אוהב אותי
אבל לא, זה תחילת סתיו, זה חייב להיות כואב ונכאב, אוהב
ומאוהב
ומה בעצם אנחנו רוצים מהסתיו?
דבר כזה אי אפשר לבקש
אפשר רק לנסות שיווצר משהו מעניין ואם יהייה לנו קר מספיק אולי
אסכים להיכנס לשמיכה איתך ביום סתוי.

מתוקה, כבי את האור, השילי ממך את השמיכה ובואי חבקי אותי מול
חלונינו הפתוח
מול חורף חיינו.
החורף חולף כל כך מהר ואיתו חולפים כל הרגשות שאי פעם היו לי
או אלו שחשבתי שיהיו לי
נותר לנו להמתין לתחילת הסתיו.
רק אם תבטיח שבקיץ הבא תקרר אותי בנשיקתך.