במסע זה מבאס לאבד את הדרך באמצע
אבל לשכוח את הסיבה שיצאת מלכתחילה זה גורל אכזר.
אכן איבדתי דרכי מספר פעמים לא מבוטל.
בכל פעם שנפלתי הייתי מביטה סביב מלמטה בוחנת את העולם מזווית
קצת אחרת חושבת על מה שעברתי ומה צופן לי העתיד והאם בכלל כדאי
לי לטרוח ולהביט למציאות שוב בעיניים.
פעמים התרוממתי לבד ופעמים נעזרתי באלו שנקרו לדרכי.

נלחמתי בשדים ומפלצות, אנושיות ודמיוניות וניצחתי.
נלחמתי במחשבות והובסתי.
נלחמתי ברגשות אבל גם בפעמים שניצחתי הבסתי את עצמי.
לא ניתן להסביר אמת, חייבים לגלות אותה לבד ולפעמים אתה מתחרט
שבכלל ניסית.

לפעמים עדיף לתת לחול לשקוע, לא הכל נועדנו להציל
וזה קשה לנו לקבל את פניה הצוחקות של התבוסה.
ולפעמים נראה כי נגזר עלינו לחזור על אותן טעויות שוב ושוב עד
שנלמד את הלקח.
אבל כשהיעד לבסוף נכבש,
זו לא הייתה אני שהגיעה
לא אני בכלל.

לפעמים אתה צריך לצאת מעצמך
כדי לגלות את האדם שהיית פעם או לאבד את האדם הזה לחלוטין.

מעולם לא האמנתי שאוכל להפוך לכל כך הרבה, הרבה יותר ממני.