[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פורים וכיפורים, בזה מסתכם העניין.
החלטתי לעשות את זה במוצאי פורים, מבחינה לוגיסטית זה היה הכי
נוח. אני גר בצפון הארץ, זה נמצא בתל אביב, וכשאני אומר זה,
אני מתכוון למלון. ביום שלמחרת פורים הייתי צריך ללכת למבדקים
של הצבא, אז שיקרתי להורים שלי, אמרתי להם שאני הולך לישון אצל
חבר, לא אמרתי להם איזה חבר, כדי שלא יוכלו לאמת אחר כך,
ועליתי על האוטובוס לתל אביב, הכסף בתוך מעטפה, בתיק. תוך כדי
נסיעה חשבתי לעצמי, כמה בר מזל הייתי אתמול, אני השתכרתי
במסיבת פורים, אבל לא ממש, יותר נכון התבשמתי, בפעם הראשונה
בחיים שלי. כל הזמן אומרים שנכנס יין יצא סוד, פחדתי שהשכרון
יגלה את הסוד שלי, אבל הוא נשמר בתוכי, לא שתיתי יותר מדי.
קבעתי בשעה עשר, הגעתי לתל אביב בתשע וחצי, ולא מצאתי את הדרך
החוצה מהתחנה המרכזית, פחדתי שאני אאחר, אחמיץ את ההזדמנות
הבודדה הזאת שתוכננה היטב. החלטתי שאקח מונית, למרות שהיא יקרה
יותר מאוטובוס, העיקר להגיע בזמן. ביררתי איפה המלון נמצא לפני
שיצאתי מהבית, וביקשתי מהנהג שיוריד אותי כמה רחובות משם, שלא
יחשוד שלשם מועדות פניי. הלכתי כמה מטרים ומצאתי את המלון
הקטן, השעה הייתה חמישה לעשר, ממש בזמן. בכניסה למלון עמדו שתי
בנות, אחת עם שיער אפרו ענק צבוע כחול, ליפסטיק כחול כהה,
גופיה עם הדפס מוזר, מכנסי ג'ינס קצרים, ומגפי עור עד הברכיים,
השנייה, כמעט אותו לבוש, אבל שיער בלונדיני חלק. שמעתי רוסית.
התלבטתי אם להיכנס, אם הן יפנו אליי. התגברתי על הפחד, מצאתי
את דלת הכניסה, נכנסתי, ומאחורי הדלפק ישב איש צנום, היה לו
לוק של סטודנט למדעי המוח, אמרתי לו שקבעתי עם ההוא שיביא לי
את ההיא לשעה עשר, הוא שאל אותי איך קוראים לי כדי לבדוק שזה
באמת אני, ופתאום קלטתי שהשתמשתי בשם האמיתי שלי. הוא נתן לי
מפתח, החדר היה שלושה מטרים משם. חשבתי שאשמע קולות מכל מקום,
אבל היה שקט באופן מצמרר. נכנסתי לחדר, הדלקתי רדיו שהיה שם,
שמתי גלגל"צ, הוצאתי את המעטפה עם הכסף וחיכיתי. הדפיקה בדלת
הגיעה בעשר ורבע, הדפיקות של הלב שלי התחילו הרבה יותר מוקדם,
ודפיקה אחרת עמדה להתרחש. שאלתי לשמה, היא ענתה לי, ואז היא
שאלה לשמי, ושוב כמו שה תמים, עניתי את שמי האמיתי. החלטתי
להיות קצת ג'נטלמן, משהו לשתות, והיא ענתה, אני אשמח לקולה,
ואני עניתי, מצטער, יש לי כסף רק לזה, לא לקולה, והיא ענתה,
טוב אז מים.
היא ראתה שאני לחוץ, טוב נו, זאת הייתה פעם ראשונה שלי, בן כמה
אתה, בן 18, שיקרתי, והיא כדי לשבור את קרח ההתפשטות, שאלה,
רוצה לראות את הקעקוע החדש שלי, ואני עניתי, בטח, והיא הורידה
את החולצה השחורה, נשארה עם חזייה, והראתה לי את הקעקוע של
הדרקון על המותן שלה, הוא ממש יפה, אמרתי לה, והיא הבינה
במהירות כמה אני נבוך, אולי הבינה אפילו שזאת פעם ראשונה,
שאלה, רוצה להתקלח, ואני החלטתי שמעכשיו, שהיא תקבע מה עושים,
ונכנסנו למקלחת. למרות ששמעתי הרבה פעמים שנשים מסוגה לא
מתנשקות, ניסיתי את מזלי, והיא השיבה לי נשיקה לוהטת להפתעתי.
לפחות בנשיקות יש לי ניסיון. יצאנו והתנגבנו, ואני קפאתי מקור,
כי זה סוף החורף, פורים. שכבתי על המיטה, היא שכבה לידי,
התחילה ללטף אותי, לגרות אותי, ואחרי עשר דקות הכל נגמר,
הקונדום בפח, והפחד האיום שהאימפוטנציה הידועה לשימצה תתקוף
אותי, חלף. שכרתי גוף לשעה, והנשמה דיברה איתי בעשרים דקות
שנשארו. כל הזמן חייכה ושאלה אותי למה אני לא מחייך, היא אמרה
לי שהיא בארץ רק שבועיים וכבר האנגלית שלה מעולה, העברית ממש
על הפנים, היא רוצה להיות בלונדון, להיות שחקנית. נהניתי
להשלות את עצמי שלפחות מבחינת השיחה היא נהנית איתי, שאלתי
אותה מה היא חושבת על הישראלים, והיא ענתה שהם יותר מדי חמי
מזג, וכאילו היקום רצה להוכיח זאת, מישהו התקשר אליה והתחיל
לצרוח עליה, והיא, שהייתה כל כך שקטה כל הזמן, הייתה חייבת
לצרוח בחזרה משהו באנגלית, וכשסיימה, אמרה, מיי בוס, איי האב
טו גו, ליוויתי אותה לדלת, וניסיתי עוד פעם לנשק אותה, והיא
נענתה, התנשקנו איזה דקה רצופה. עברה חצי שנה וראש השנה הגיע,
ואיתו עשרת ימי תשובה. אותו הלילה לא נשתכח מליבי כמובן, אבל
לאט לאט התחלתי להרגיש ממש רע על מה שעשיתי, לעזאזל, ניצלתי
מישהי לצרכיי הפרטיים, שכרתי כוס, סחרתי באישה, כל השמות
הנוראים האלה שנותנים לדבר הנורא הזה, נחתו עליי בזה אחר זה,
וכמעט יום כיפור, ואני הרגשתי שזהו חטא שאין לו מחילה, וזהו,
אחת דיני לגיהנום. ביום השני של ראש השנה קראתי סיפור מהגמרא
על רבי אלעזר בן דורדיא, ששכב עם כל הזונות בעולם, ואז שמע שיש
זונה אחת שהוא לא שכב איתה, והוא חצה ימים ונהרות כדי להגיע
אליה, ותוך כדי מעשה, היא נשפה בקול ואמרה, כמו שהנשיפה לא
חוזרת למקומה, ככה אלעזר לא יוכל לחזור בתשובה. אלעזר נתקף
ייאוש גדול, וביקש מההרים ומהגבעות, מהשמש ומהירח ומהכוכבים
שיבקשו עליו רחמים לפני אלוהים, והם סירבו, אז הוא אמר, אין
הדבר תלוי אלא בי, ואז פשוט בכה עד שמת, ואז יצאה בת קול
שאמרה, רבי אלעזר מזומן לחיי העולם הבא, ואפילו קוראים לו רבי,
למרות שכל חייו היה שטוף זימה, ואמרתי לעצמי, אם הוא יכול גם
אני יכול, אבל אני החלטתי לעשות משהו אחר. נשארו לי שמונה ימים
עד יום כיפור, והחלטתי שאני משכיר אישה בשנית. הצלחתי עוד פעם
להגיע למלון בתל אביב באמצעות תכנון מדויק, יום לפני יום
כיפור, ושוב בשעה עשר, הגיעה בחורה לחדרי במלון, בחורה אחרת,
חייכנית לא פחות. אמרתי לה לשבת על המיטה, והיא התיישבה
והתחילה להוריד את חולצתה, ואני כמעט צעקתי, אל תורידי את
החולצה, והיא צייתה, ואני התיישבתי לידה, ואמרתי לה, לפני חצי
שנה, עשיתי את זה, שכבתי עם זונה, ואני ממש מצטער שעשיתי את
זה, והיא הסתכלה עליי, לא ממש מבינה מה נפל עליה, אתה רוצה
מציצה, ואני, שחצי שנה לא באתי במגע עם אישה, ממש רציתי, אבל
החלטתי לדבוק בתוכנית, לא, אני לא רוצה מציצה, אני לא רוצה ממך
כלום, והיא, אז למה הזמנת אותי לפה, ואני, כדי לדבר, והיא,
בהיסטריה, אבל אתה תשלם לי, אתה חייב לשלם לי, אם לא תשלם לי,
זה לא יהיה טוב, ואני, כמובן שאשלם לך, שעת פסיכיאטר. היא
הסתכלה עליי, תמהה, ולמרות תמימותה וטיפשותה, ניהלנו שיחה
מעניינת על החיים שלה, על החיים שלי. היא יצאה מחייכת מהחדר,
מכנסיה לא הורדו, איבר לא חדר לתוכה. אולי התכפר לי בכיפורים
על פורים. אולי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היום = היום
הראשון -
(שארית חייך
+1).





סטודנט למתמטיקה
שנה א'


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/2/06 10:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיסטיקל סורבייבר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה