לא רוצה לחשוב עליה יותר.
היא מכאיבה לי בדמיון.
שתעלם לי כבר מהראש, אלוהים, תוציא אותה.
למה אתה מכאיב לי? למה היא מכאיבה לי?
למה היא ממשיכה לטייל שם כאילו לא קרה כלום?
למה תמיד כשאני שומע את שלמה ארצי שר,
אני מדמיין אותה שרה במקומו?
וכשעצוב ולבד בלילה, אני עדיין ישן בצד שלי,
ומשאיר לה את המקום בצד של הקיר?
וכשאני רואה בורגר-ראנץ' אני מתרחק, למה?
וכבר שבועיים שאין שבת עם פרוזן יוגורט,
עם חיבוק אהוב ומוכר.
אני אבוד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.