|
זה לא אני, זה אתה
מבטך חץ בתוך נשמתי,
בתוך גופי.
מדממת שש שנים כבר,
מאז הכל בי נשבר.
מחדש כל פעם פוצע
ואפילו לא יודע.
אף אחד אותי לא שומע.
זיכרון מר שנשאר
זה שש שנים כבר. |
|
|
אני עומד מול
הקיר ושואל את
עצמי, בשביל
זה?! בשביל זה
לבכות?
זה כל כך ריגש
אותי עד שהתחלתי
בעצמי לבכות, לא
כי זה ריגש
אותי, כי יצאתי
אדיוט.
יוסי עמוס חזה
מהרהר מול הכותל
על מותו של מוטה
גור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.