|
שוב מעודד הרגשתי
לשווא? את עצמי שאלתי
מסתכל בראי
רואה רק חושך
הפה נפער
מפלצות קטנות
כמספר טעויותי
יוצאת לחופשי
מאבד כל משמעות
של חיים או מוות
צורח ללא קולות
בוכה ללא דמעות
מסתכל מסביבי
לפתע נרות דלקו
אך תקווה הם לא סיפקו
אפילו חום לא היה בהם
רק אש קרה
שאורה היה קלוש
דמי מילא את הרצפה
והצרחות מבחוץ
חטפו את עשתונותי
התקרה היתה רקיע סגול
נפתח בה חור
ולשם נשמתי נלקחה |
|
|
שלוש שנים עבדתי
על הסנטר הכפול.
כן, שיחשבו שאני
קורלאונה. זה
עזר לי בהתחלה.
המפיונר
הקומפולסיבי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.