התעוררתי עם צל של עיירת הנופש הבלטית
אחרי גשם של אוגוסט. פרחי אמנון ותמר
בכל צומת וכל כיכר -
הפגנה המונית לחופש הפריחה האלטית,

הסופרנית, הבריטונית - המוני אמנונים ותמרות -
מקהלה יוונית מקומית שבאה להעיד
לטובת הגיבור, "א איד"
אפור-מכנסיים, שלא גמר את

דייסת ילדותו, שאמו דחפה לו
רק משום שהמלחמה נגמרה,
ביער אורנים שנקרא
"שלינג-א-רופ", שם נחשף הפאלוס

בן השלוש, תוצרת בית הכנסת הגדול, בסתר,
על שמיכה הפרוסה על דיונות ושורשים,
ועולה "אני מאשים"
מהים הכסוף, החובש את כתר

חצאי האיים והחוף המאופק שלנו,
אורנים על החול וענבר שדוד.
הגיבור הולך לאיבוד
בחדר הפרטי השכור, שם לנו

הוא ואמו בקיץ של הדייסה. קצת סולת,
קצת חלב - מה עוד צריך כדי לגדול,
כדי לחיות ולא לחדול,
לנגן בכינור, לפתח יכולת

מתמטית, לרוץ מהר, להרביץ במרץ.
בכנסיה קתולית אדומת לבנים
עוגב פרובינציאלי מפנים
את רצינות המרדף אחרי צמרת

האורן, אחרי עומק הים, אחרי הצבע
של אמנון ותמר - כל מה שצריך להשיג
קולו של עוגב, נציג
נאמן של אדם בחוגי הטבע

העיליים: האל הקתולי מת על מוסיקה קלאסית!
הגיבור מקנא בטעמו הטוב
והולך לפארק הרטוב
על פני המסעדה עם כסאות הפלסטיק

פולטי המים, כאילו הם חלק ממנגנון הגשם.
בת הים מברונזה חולצת שד.
גרונה צרוד הארד
מספר אגדה שכל כך מורגשת

כאן, בקצה המלוח של ארץ היער,
היכן שאפילו לדגים יש דיבור
עם בוראם - שאפילו הבור
המוחלט באגדות הים, שהפער

בינו לבינן ייסגר רק אם ייתפס ברשת
דייגים בעצמו - הוא גיבורנו א איד -
אפילו הוא יעמיד
פנים של בן-בית תחת הקשת

של כשכשים פניניים. בית מרקחת עם שלט גותי -
שארית מפרוסיה המזרחית -
מובן לו יותר. זכוכית
התמיסות, הריח האנטיביוטי -

ריח כזה משום מה יש גם בדואר,
בין תאי הטלפון החומים,
חושב הגיבור התמים -
לא בוחנים את המבקר בטוהר

המוצא האורגני מדגים, מזוחלים, מצלם
הבורא. בוחנים אמנון ותמר.
בפארק מתאמץ זמר,
וקולו נערם, כמו פיילה של חומר גלם -

באיזה מפעל? באיזו תעשיה אקוסטית?
א איד חוזר נבוך וסתור
לחדר פרטי שכור,
לאשתו. (מהנדסת מזון. נחשבה לכוסית.)

לאשתו של א איד קוראים, בהתאם, אאידה.
רמז לאופרה או למצרים העתיקה.
ובמחשבה עמוקה:
מי הגיש ארוחה כשרה לבוני פירמידה?

סיר בשר כשר - מי הכין אותו, אם לא אלה
שאחר כך הכינו דייסה על חלב?
מעל המיטה יש צלב.
על הצלב יש איש. על האיש - יבלת

מהליכה מרובה. (הצלוב הוא של בעלת הבית,
אדוקה קתולית.) א איד אומר:
"הגשם הזה גומר
את כל החופשה. העיקר, נסענו לים, לקיט.

אין מה לעשות, ככה זה במקומותינו.
מזג האויר הבלטי עלוב.
רוצה לצאת לסיבוב?
יש מופע של זמר. נדמה לי שטנור."


השיר הזה מתבסס על זכרונות ילדות מעיירת הנופש פאלאנגה בים
הבלטי, שם ביקרתי פעמים רבות. בפאלאנגה היתה חורשה שכונתה
"שלינג-א-רופ" (יידיש: "תבלע חתיכה"), מכיוון שכל האמהות
היהודיות היו יושבות שם עם ילדיהן ודוחפות להם אוכל. (כך על פי
סבתא שלי.) "א איד" - יהודי.