ידייך מגואלות בדמי.
גופי מוטל לצידך.
הכל חוזר אליך בהילוך-איטי.
אתה עומד שם, לבדך.
מוקף קרחונים - שלגים ורוחות.
אתה תעמוד שם עוד רגע.
אתה אז תריח מאורעות,
שדים שרודפים אותך בחלומותיך.
תורך לשלם. תורך להתפלל.
תורך לבכות. היום תורי להיגאל!
על קרקע רטוב ממיי הגשמים תנוח תישן, רק עוד רגע.
אני אערוב לך בין הצללים, ואזין את עצמי מנשימותיך.
אתה קופא, לאט. זו לא אשמתי.
אתה נמוג, לאט. הפעם יגיע תורי.
בתוך מדבריות שלך קרח, חרצת את גורלי.
ועכשיו אתה תנבול כמו פרח. שקפא בדיונות של מדברי.
אני נגאל, אתה נשאב. אתה מעצמך בורח.
היום אתה תשלם על כל מה שחוויתי, אני, במדבריות הקרח. |