ארוחת חג, כל המשפחה יושבת מסביב לשולחן, בערך 20 איש, כל כך
שמחים, כל כך שיכורים, המשפחה שלה, והיא אוכלת, כמה? כמה אפשר,
חושבת לעצמה, אבל כולם כל הזמן דוחפים לה אוכל וזה טעים לה היא
נהנית אבל כל כך סובלת, מפסיקה לאכול, לא יכולה יותר. היא
צריכה ללכת לשירותים היא מגעילה את עצמה בגלל כמות האוכל
שנכנסה לה לפה, יורדת במדרגות, לא מאמינה שהיא עושה את זה,
יורדת רואה את דלת השירותים פתאום נראה לה כאילו היא בסרט
הולכת במסדרון הצר שבסופו השירותים, כל כך מטפורי. נכנסת
לשירותים ומסתכלת על האסלה, מתחילה לבכות היא לא מאמינה שזה
קורה לה בארוחת חג דודים דודות ועוד פולניים, עם הם יידעו לא
ירדו ממנה, אבל אולי זה מה שהיא רוצה, קצת תשומת לב יכול להיות
שבגלל זה כל הסיפור הזה לקבל תשומת לב. עומדת דוממת יורדת
לאסלה שלב שלב, כורעת ברך לכיוון האסלה, מרכינה את הראש, לוקחת
2 אצבעות....
עולה למעלה במדרגות מנסה למצוא את התירוץ הכי טוב ללמה לקח לה
כל כך הרבה זמן, וכמו שהיא נחשה,  היא חזרה והתיישבה ואף אחד
לא שם לב שהיא הלכה בכלל. ישבה ככה מחכה לשאלה שמישהו יישאל
איפה היא היתה, וכלום. ככה עוברת עוד ארוחה משפחתית, רגילה,
והיא תמשיך בשלה עד שאולי תמצא משהו אחר לעשות שיבקש, יתחנן
ליחס.