מיכל גפן / בלב אדמה |
ומים זועקים לבטחה רצים מתחבאים תחת כובד גופה,
עוד נגיעה אחרונה, דימעת זיעה כושלת שלווה,
ושביס משב הרוח הדק פורץ מבחוץ כלטיפה על גבה,
ושוב תוהה מדוע הופסק הצחוק,
ושוב תוהה עד כמה תוכל לסבול,
המים משתתקים מסביבה, בוכים עבורה לבועתה שצרחה.
עוד נשימה אחרונה, המים ממלאים את גופה,
וכמו מגפה מתפשטים בגופה, לוקחים נשמתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|