הספקתי לבקש סליחה מכל מי שבהחלט לא הייתי צריך לבקש. הספקתי
לחטוא אין ספור פעמים מאז, לפחות לפי איך שהם מגדירים לחטוא.
הספקתי להקיא את האוכל של אחרי. הספקתי להיות רעב ולדעת שבהחלט
מותר לי לאכול. היום כבר עבר עוד חג מאז, החג האחרון לתקופה
זו, וכנראה טוב שכך.
עכשיו ברגעים אלו של ההווה המתמשך שלי שמעז להגדיר עצמו כחיים,
אני מוצא עצמי במצב נפשי מוזר שידעתי פעמים מועטות בלבד
לפני-כן.
בסדר לי. ממתי בסדר לי?! לא רע לי, אבל בהחלט לא טוב לי, פשוט
בסדר לי. כאילו שאם מישהו יבוא וישאל אותי "מה המצב?" אני אענה
לו "בסדר" ובאמת אתכוון לזה!
איך זה קרה? איך זה שבסדר לי? היצור הכי מושפע מצב-רוחית על
פני הכוכב העלוב וחסר הרגש הזה, מזה המצב המגעיל הזה? אני
מרגיש... רגיל?!
מסקנה: עדיף טוב לי מרע לי ורע לי מבסדר לי. (==> מזה נובע) רע
לי?
לא לא רע לי. בוא ננתח את זה וננסה להבין זאת לעומק.
הבסדר לי שלי מורכב מכמה גורמים: שעמום, מחסור באהבה / תשוקה,
עודף חרמנות, מחסור באנשים שקרובים אליי פחות או יותר. האמת
שלא חסרות לי דאגות, שזה די מדאיג, אבל לא אותי.
עכשיו אני אעביר שיר ברשותכם. אין מה לעשות, אביב גפן לא מתאים
כאן. אביב גפן לא הולך עם בסדר לי. הוא פחות/יותר כמוני בקטע
הזה. אביב גפן הוא רע לי, או טוב לי. אין פה בסדר לי. מילא אם
הווינאמפ הגדול היה נופל על בועז שרעבי, הייתי מבין, בכל-זאת
אצלו הכל בסדר מזה שנים...
ואני מה אני בסך-הכל רוצה? כוונתי חוץ מלזיין לכם ת'שכל?
אני רוצה לישון, ושמישהו יסדר לי פה ת'בלאגן (ות'מיטה), ואני
רוצה בן-אנד-ג'ריז, ואני רוצה כסף והרבה. לא, שלא תבינו לא
נכון, אני לא כזה חומרי, פשוט בא לי פתאום על כסף. לקנות מלא
דברים שאין לי, ועוד מליון דברים שאני לא צריך שיהיה לי.
אחרי שאבדתי את האהבה שאף פעם לא הייתה לי, אני לא מוצא שום
סיבה להמשיך לחיות על-פי הרגש. רגש זה עלוב, רגש זה לא בשבילי
יותר, עזבתי ת'תחום הזה. לא משתלם, לא טוב, לא רע, אפילו לא
מדע מדויק.
יללא לילה טוב. |