זה קרה בדרך,
שמענו דפיקה ופתאום קול זכוכית מתנפצת.
אני זוכר שראיתי את השמלה הלבנה שלה הופכת במהרה לאדום,
וזה היה אדום שהתפשט והתפשט...
פתאום ההינומה כיסתה את פניה,
ועיניה היו קודרות מתמיד.
זהו.
זאת התמונה האחרונה שיש לי ממנה,
הזכרון האחרון.
אחרי כמה ימים התעוררתי והיא לא היתה שם יותר.
אמא שלה כל הזמן בכתה ואמרה:
"מלאך, היא אפילו מתה בלבן..."
לא רציתי לשבור את ליבה ולספר לה שהבת שלה נהרגה כשלגופה שמלה
באדום נועז...

זה היה בדרך
בדרך להתחלה של חיים חדשים,
שמענו דפיקה ופתאום קול זכוכית מתנפצת
לבן הופך אדום,
ההינומה מכסה את פניה,
עיניה קודרות...
זאת היתה התמונה האחרונה- הזכרון,
ושם... נגמרו החיים.