מה את מריחה? שאלתי אותה.
היא לא השיבה
רק התרוצצה בחוסר וודעות בלתי מובן.
הבטתי בפניה
האף הנוזל רק רחרח,
היא הריחה, נשפה ונשמה...
פנייה בהו בי לשנייה
וישר הרכינה את ראשה חזרה,
עינייה קרנו
לא יכולתי לנחש מה טיב ההרחה
המשגעת הזאת,
רק ידעתי שהיא תצא מזה
כמו בפעמים קודמות.
אחרי כמה שניות
קראתי לה: "סימבה! בואי",
מקשקשת בזנבה היא הופיעה לרגליי
ומיד המשכנו בדרכנו,
אני וסימבה, כלבתי המעולה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.