צעד ועוד צעד,
אני עוד מעט נשברת.
אני שומעת קול שקורא לי להמשיך.

אני ערה או אולי חולמת,
בחוץ יש אור - אך מבפנים מחשיך.

אני חשה את משקלה עליי,
אני נושאת אותה עמי אל מול הכל.
אני צועדת ביום וגם בליל,
אני צועדת אך גם נוטה ליפול.

היה נדמה כי דרך זו נגמרת,
היה נדמה כי אפילה נצחה.
אך אני פה, אני עוד צועדת.
אל מול הקור, אל מול החשיכה.

וכשרגליי נשברו, התחלתי אז לזחול,
על גחוני זחלתי, זחלתי מול הכל.


וכשעייפו ידיי, וגופי נחלש,
שכבתי כך מעט, ואז התחלתי מחדש.
בקצב דל - איטי, שבורה, פצועה, כבדה.

זחלתי לאיטי, אל הלא נודע.