אליך אהובי עורגת נפשי,
אחד ויחיד עבורי , נפש תאומה.

קוראת אליך מתוך נשמתי,
כמו מנטרה חוזרת וקוראת בשמך.

עורגת למגע שפתיך,
מתעטפת בינות זרועותיך,

מייחלת לעוד דקה... עוד קצת...
לפני שתזרח השמש... עוד קצת לנשום אותך.

מביטה בפנייך... ברוך הניבט מעיניך...
רואה את עצמי, את אהבתי המשתקפת ,

חום גופך, מזור לגעגועיי,
את בליל רגשותינו מתאחדים, לדקות ארוכות ,
נוגעים בשמים...

אורגת את תווי-חלומותיי, בנול אהבתך.
טומנת את פניי בכפות ידיך...

כאילו היה ליבי מונח על המזבח.