לא פעם אחת שאלו אותי אנשים -  סתם אנשים שעוברים ברחוב ורואים
אותי: חתול בסדר גודל אנושי המסתובב לא רק אם מגפיים, אבל גם
אם חליפת ערב מהודרת שחורה. - " תגיד, אתה בסדר, או שנדפק לך
השכל? מה אתה חושב שאתה, חתול???"
ואני עוד מופרע, כאילו שהם יודעים הכל. אני בסך הכל חתול
במגפיים בסטייל מודרני. לובש חליפות מהודרות, פחות מצונזר,
לפחות נורמלי יותר מאיך שמתארים אותי באגדות. נשבע לכם, הייתי
יכול להיות עכשיו מלך הצ'יפנדיילס אם הייתי מסתובב רק אם
מגפיים ברחובות העמומים של תל אביב. אחרי הכל מי לא הייתה רוצה
לראות בחור פרוותי וחמוד כמוני, ערום כביום היוולדו ולובש רק
מגפיים סטייליסטים של הבחורים החסונים הללו... המוסקטרים לפני
300 שנה. בחורות חולות על חתולים כאלה... לפחות לי אמרו את זה,
והכי טוב בכל זה, שאני הייתי החתול היחיד בכל רחבי העולם שלבש
מגפיים סטייליסטים עתיקים וחליפת ערב מהודרת שחורה.

מסתובב לי בפרברי תל אביב, לוקח עוד שאכטה מהסיגר הקובני העבה,
ממלא את החלל בריח טבק נדיר, משחק אם ידי בפלאפון ה8260 החדש
שלי. שיחה שלא נענתה הופיעה לפתע על הצג. שיחה מ"בית" היה רשום
באותיות אנגליות גדולות. "ישנה הודעה אחת בשבילך, מר. חתול
הופיע לפתע עוד הודעה על הצג."
מאוכזב לחצתי על כפתור הסנד וקירבתי את הפלאפון לאוזני. מפי
הטלפון נשמע קול פולני חזק ושנוא.
" קובי יקירי... הגיע הזמן לחזור בחזרה הביתה. הכל נגמר עכשיו.
אז תעמוד כאן ונבוא לקחת אותך."
לפתע מכונית לבנה גדולה נעצרה מצדו השני של הכביש, ממש מולי,
וארבעה חתולים גדולים החלו את מסעם לכיווני, שניים מהם מחזיקים
שוקרים, השלישי מזרק שקוף והאחרון כותונת משוגעים. הם היו
חתולים, אומנם, אבל לא אמיתיים... ידעתי את זה. חתולים אמיתיים
לובשים מגפיים סטייליסטים כמו שלי יש ולהם לא היה. הם היו
אשליה... בדיוק כמו שאר העולם הזה. הכל אשליה אחת גדולה...
בעת שגררו אותי על פני הכביש האפל, הרגשתי את עצמי מסתחרר עמוק
בתוך נפשי. אי שם ראיתי את השתקפותי, בתוך חלון המכונית...
הייתי חתול אם פרצוף אנושי מבוהל. ילד אם מגפיים סטייליסטים
וטעם לא רע בבגדים ו... זנב. למחרת בטיפול בבית שאלתי את
המטפלת שלי:
" מה קרה לי? מי אני, החתול האנושי?"
היא הנהנה בראש בחיוב שקט, אבל עמוק בפנים הרגשתי שזה לא
נכון... ואז שמעתי את הדוקטור שואל:
" מר. קובי... האם אתה בטוח שאתה לא סכיזופרן?"
" לא. - עניתי בפשטות - אני לא סכיזופרן, אדוני... אני החתול
האנושי."