זמן שמתעקש להישאר
פנים שמתעקשות להופיע בכל מראה
אני נוסע ברחובות צרים
ואתה חולף מולי
מי היה פה
לפני שהשער נסגר?
אם זה ביתי
ואם אתה ישבת קודם בגינה
אז של מי השביל הזה?
אני מנסה לא להתחפש
בוחן את הגבולות
ומערער את הסמכות
הכול חולף ונע
מתערבב בטעות
עד שזה משאיר כתם אחד
ידיעות שמתעקשות להגיע
ידיים שקשורות
ועיניים שלא רואות
הכול כמו שייך
אבל לא לאף אחד
ואם אתה לא כמוני
אז מי אני בכלל?
של מי העץ הזה
שנטוע כאן
של מי הגדר, שמקיפה אותנו
עכשיו אני שותק
לא בטוח שיש לי מושג
לא בטוח שאתה זוכר
הפנים שלך
העיניים שלי
של מי המפתח שזרוק כאן
בין הדפים?
הולך אל המקום ממנו אפשר
לראות את העיר
גם אצלנו יש סימנים שלא יורדים
אני מחפש אותך בין האנשים
אתה אמור להיות כאן
במקומי או איתי
הגבול מתקצר
ושנינו נפרדים
אם זהו ביתי
אז איפה זה ביתך?
אין אדם שחי בלי בית
איך קוראים לבית בלי אדם?
לעיתים שנינו נוסעים רחוק
כדי שהגעגוע יחזיר אותנו לפה
של מי הגעגוע,
ואיך הוא נספר?
למי יש בעלות עליו?
אני כבר שכחתי
למה נסגר השער