מבין הוילונות הפתוחים למחצה נחתה לה קרן שמש דקיקה על עינו
השמאלית של בחור צעיר וישנוני. בתוך ראשו נאספו להן שאריות של
מוח מרופט והחלו לשדר אותות חשמליים לשאר חלקי גופו. פיו היה
הראשון להגיב על מכת האור הבלתי צפויה.

"קיבינימאט, וילונות מטומטמים, כל כך קשה לכם להישאר סגורים
לעוד שעה-שעתיים? עוד לא ישנתי אפילו שש שעות!", צרח בזעם.
הוילונות האדומים נסגרו מיד והעמידו פנים כאילו לא קרה דבר.
הבחור הישנוני הרים את ראשו מן הכר המיוזע. כאב חד פילח את
ראשו, כאב חד של ערק. כוס מים קרים, זה כל מה שאני צריך כרגע,
חשב לעצמו. הבחור פתח את דלת חדרו וניגש למטבח. מים קרים, זו
היתה המחשבה היחידה שמוחו המתוסכל הצליח להכיל באותו הרגע.

במטבח הוא נעמד בכניסה והתמהמה. משהו פה לא בסדר, חשב לעצמו,
משהו חסר. בעודו עומד בפתח חלפה על פניו בחורה צעירה, שותפתו
לדירה, ונכנסה למטבח.
"ענת, איפה המקרר?", שאל הבחור ברוגע מזויף.
"הלך לעשות קניות. הוא אמור לחזור עוד חצי שעה בערך", השיבה
ענת בשלווה.
"דווקא עכשיו?", שאל הבחור. הרוגע המזויף שבדבריו כבר חלף לו.
"לא היו ביצים, ונאשה רצתה חביתה לארוחת הבוקר שלה".
"נאשה רצתה חביתה?! ענת, אני לא יודע אם שמת לב, אבל נאשה היא
חתולה. חתולים לא אוכלים חביתות!"
"ומקררים לא עושים קניות. מה הנקודה שלך, אורי?"
"חביתה לחתולה... קיבינימאט", מלמל אורי לעצמו ויצא מן המטבח
לכיוון המקלחת. לפחות אפשר לשתות קצת מי ברז תל אביבים, חשב
לעצמו. אורי נכנס לחדר המקלחת ונעמד מול הכיור. בראי שמולו ראה
פנים חיוורות, עיניים אדומות ושיער מבולגן. עדיף להתעלם, אמר
לעצמו, אולי הוא ילך. אורי פתח את הברז, ושתה מעט מהכלור המימי
שפרץ החוצה. לאחר מכן ירק לכיור את תכולת פיו. אולי מקלחת
תעזור, חשב.

כשיצא אורי מהמקלחת המקרר כבר חזר למקומו. נאשה ישבה לה על
שולחן האוכל, וחתכה בצל סגול בציפורניה. "לפחות תשתמשי בקרש
חיתוך, חתולה מטומטמת, את משאירה סימנים על כל השולחן!" קרא
אורי לעברה. נאשה הסיטה מבטה לעברו לרגע קט, ומבלי להשיב חזרה
לעסוק בשלה.

לפחות אפשר לשתות מם קרים ונקיים, אמר אורי לעצמו. כאב הארק
החד סירב להניח לראשו המיוסר, גם אחרי המקלחת הקרה. אורי פתח
את הארון וחיפש כוס. כלום. אף לא אחת. מבט אחד זריז לעבר הכיור
העמוס הסביר הכל. אורי סירב להתייאש, הוציא מהארון קערה נקייה,
והציב את זו על השולחן, מאחורי גבה של החתולה הבשלנית. לאחר
מכן פנה לעבר המקרר ושלף את קנקן המים הקצת-פחות-מזוהמים.
התאריך להחלפת הפילטר בקנקן עבר לפני קצת יותר מחודש. לא נורא,
אמר בליבו, לפחות יש פילטר.

לאחר שגמע את קערת המים יצא אורי אל המרפסת. ענת ישבה שם וקראה
עיתון, ובידה סיגרייה דולקת.
"ענת, אנחנו צריכים לדבר."
ענת לא הרימה את ראשה מהעיתון. "מה קרה?", שאלה בחוסר עניין
מופגן.
"זה בקשר לנאשה. אם היא יכולה להכין חביתה, למה היא אף פעם לא
שוטפת כלים?"
"אורי, היא חתולה, למה אתה מצפה לעזאזל?!"
"אם המאוורר עושה את זה, אני די בטוח שגם נאשה יכולה."
ענת הרימה את ראשה מהעיתון ומעכה את שארית הסיגריה לתוך
המאפרה. זו, בתגובה, מיהרה לעבר הפח, זינקה מעליו לקפיצת סלטה
מהירה ורוקנה עצמה לתוכו.
"נאשה לא אוהבת מים", אמרה ענת, בנימה שהבהירה כי השיחה נגמרה.
לאחר מכן הניחה את העיתון ויצאה מן המרפסת.
אורי המיואש נאנח והדליק סיגריה. "העישון גורם להזדקנות מוקדמת
של עור הפנים!", זעקה הסיגריה.
"זה בסדר", השיב הבחור הישנוני בעודו נושף את העשן המר, "גם
המקרר."