מחוץ לחלון, הירח קורא לי לרדת
ואני רוצה לעלות.
"לרדת לאיפה?" אני שואלת
"יותר נמוך מזה?" אני תוהה
"חשבתי שאתה לצידי"
"חשבתי שזה אני ואתה, לתמיד".
ואנחנו מתווכחים במשך כמה זמן.
הוא רוצה למטה
אני רוצה למעלה
הוא בגד בי.
אני סוגרת את התריס. סוגרת את הזכוכית. סוגרת את הוילון.
אני בוכה.
אני רוצה לברוח
ולהשאיר את הכל מאחור
רק לכמה ימים
רק קצת שמש, רק קצת גשם.
ואז לחזור.
אני רוצה ליצור
להתבטא
"אני רוצה להתבטא!" אני צועקת אליו.
"עכשיו, אחר כך, תמיד!"
והירח קורא לי לעצור.
אוף |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.