"קדימה, קדימה לתוך הג'ונגל", אומר רפי לחבורה שמאחוריו תוך
שהוא מפלס דרך השיחים העבותים הסובבים את הבית בגבעת הכורכר.
ירוחם החבר הכי טוב שלי מהכיתה לא היה ממש שמח, אמא שלו אסרה
עליו להתקרב לבית שעל גבעת הכורכר. מעולם לא הסבירה אולם ירוחם
הרגיש שזה קשור באביו שנפטר.

לפני ה"ג'ונגל" של שיחי אלת המסטיק היה מגרש של שיחי רותם שם
הכשרנו מגרש הכדורגל השכונתי. אולם נמנענו גם הם מלהתקרב לבית
שעל גבעת הכורכר המוקף השיחים עבותים, הכל בגלל "האיש"
המפחיד.
זו הייתה היוזמה של רפי לפרוץ דרך הג'ונגל ולהגיע לבית של
"האיש", כמובן שהחבורה לא היססה פרט לירוחם שהחל לגמגם... אסור
לי... אמא לא מרשה לי, אלא שהוא נסחף עם החבורה המתלהבת.

הריח החריף של השיחים והשריטות מהענפים לא מנעו מאיתנו להתקדם,
רק הסבך שהלך והסתעף בצפיפות נתן בהם את אותותיו.
"נמשיך מחר", אמר רפי משהתעייף עם שאר החבורה.

גם למחרת היום לא נפקד מקומו של ירוחם מהחבורה.
"ירוחם, מה אמרה אמא שלך על השריטות והריח של השיחים?", שאלתי
"אמרתי לה ששיחקנו מחבואים ונפלתי כאשר התחבאתי בשיחים."
"טוב מאוד", אמרתי: "קדימה נצטרף לחבורה"
כך המשיכה החבורה לשבור ענפים ולפלס דרך אל הבית. לאט לאט היה
אפשר להבחין בחצר, משם המשיכו עד שמצאו עצמם לפתע בחצר.
אינני יודע כיצד הרגיש האיש שהפרטיות שלו נפרצה, מיד יצא את
המרפסת האחורית של הבניין והחל לצעוק. כולם ברחו על נפשם רק
ירוחם עמד קפוא על מקומו. הסבתי ראשי לאחור והספקתי להבחין
ב"איש", תימני עטור זקן קל ומחודד.
"ירוחם!", צעקתי תוך מנוסה, אולם ירוחם נותר לעמוד במקום מביט
אל האיש.

האיש אחז בידו של ירוחם מביט בו בכעס: "ירוחם, אמא לא אמרה לך
לא להתקרב לבית שלנו?"
ירוחם רק גמגם הברות לא ברורות אלא שבסופן אמר: "דוד גיורא, לא
ידעתי שאתה גר כאן"
לאחר מכן הסתבר לי שהאיש היה דודו של ירוחם, אחי אביו שנפטר.
אלא שיחסים בינו לבין אמו של ירוחם לאחר הפטירה היו רק במישור
המשפטי, זאת עקב טענה של הדוד לבעלותו על המגרש בו נמצא הבית
שעל גבעת הכורכר, מגרש אשר היה שייך לאביו של ירוחם.
נטל האיש את ידו של ירוחם והלך עמו למורד התלול מהגבעה בואך
לשביל המוביל לשכונה שלנו. עמדתי מאחורי גדר הפטל המקיפה את
הבית שלי, משתאה במחזה המפחיד הזה.
כך הלך עמו עד לביתו של ירוחם, דפק בדלת
"הנה הבן שלך, ממש חוצפה כיצד הוא התגנב לביתי במטרה לפרוץ!"
"אבל דוד גיורא", החל ירוחם לומר אלא שהמשפט נקטע בזעמה של
אמו.
נטלה את ידו של ירוחם משכה אותו לתוך הבית וטרקה את הדלת.
שבוע ימים לא יצא ירוחם את פתח הבית.
לאחר השבוע הזה הלכתי לביתו של ירוחם.
"דודה מזל, אני יכול לשחק עם ירוחם באבני פלא?", שאלתי בתמימות
האופיינית לי.
"ירוחם בעונש", "אתה יודע בטח מה הוא עשה"
"מה הוא עשה?" אני שואל בתמימות
"הוא פרץ לבית בשכונה"
"מה פתאום", אני אומר לה
" אז מה היה?", היא שואלת
"שיחקנו בטרזן בג'ונגל כשפתאום מצאנו עצמנו בתוך חצר של בית,
כולם ברחו אבל ירוחם ראה את דוד שלו שם ושמח לקראתו"
עמדה הביטה בי הביטה בירוחם נאנחה, "כל כך קשה לגדל בן יחיד
בלי אבא", ופנתה למטבח. כך נכנסתי והעניינים נרגעו.

בשבת קבענו ללכת לחולות, ירוחם ביקש רשות ואף קיבל, "רק לא
ללכת לים", אמרה.
החולות היו מקום מדהים, מה לא היה שם, שברי חרסים עתיקים, ומי
שהתמזל לו מזלו גם מצא מטבעות נחושת ירוקים, אבל גם לטאות
ונחשים היו למכביר, בכלל מראה הדיונות בהן אפשר היה להתגלגל
ולהשתולל, חלום.
הכל היה פסטורלי עד שהגענו לרכס המשקיף לים.
"הי תיראו המנופים חפרו בריכות בחוף"
"תראו איך קלקלו את החוף הזה"
"חייבים לרדת לראות"
כך התגלשנו במורדות אל חוף הים, כן גם ירוחם.
ממש מחנה בנו שם אלו שחפרו את הבורות. "כנראה הם לוקחים את חול
הזיפזיף במשאיות הגדולות", אני אומר לחבורה
"תראו איזה סרחון של סולר", אומר רפי ומצביע על החביות שהניחו
שם.
לפתע שומעים את ישי: "חבר'ה תראו כמה דגים יש בבריכה הזו.
כולם רצים בהתלהבות ופתאום האדמה מתחילה להתמוטט לכיוון הבריכה
ובעוד אנחנו נסוגים אחורה ירוחם מועד ונופל לתוך הבריכה.
"מהר להציל אותו"
"רוץ תביא קרש משם"
"היי תביא את הברזנט שמכסה על החביות"
כולם רצים כאחוזי תזזית
ירוחם ממש שוקע באדמה הספוגית שנוצרה שם, מכה בידיו במים
באיבוד עשתונות.
"הנה ירוחם תפוס", אני צועק לו וזורק לו ברזנט
ישי שולח לוח עץ "הנה תפוס, נו למה אתה מחכה?"
לבסוף רפי קופץ למים ומציל אותו.
ירוחם ממש בהלם. אנחנו מושיבים אותי בשמש שיתייבש קצת, גם רפי
מוריד את בגדיו העליונים לייבוש בשמש וברוח.
"הכל בגללך", אני אומר לישי: "אתה והדגים שלך"
"מה זה משנה, תמיד הירוחם הזה מחרבן את הכל"
עוד רגע והיינו הולכים מכות, אלא שיחיאל השקיט והרגיע אותנו:
"צריך למצוא דרך שירוחם יגיע הביתה מבלי שאמא שלו תתפוס.
"נכון", אני אומר: "אולי שיבוא אלי הביתה יחליף בגדים וילך
כאילו לא קרה דבר.
אמרנו ועשינו.
אמא של ירוחם הבחינה מיד בשינוי בבגדיו של ירוחם, אני לא יודע
ממש מה היה שם. רק שכמה ימים לאחר מכן ירוחם עזב את השכונה,
זאת אומרת עם אמא שלו,
סיפרו לי שנסעו לאמריקה לדודים שלהם.

ירוחם היה החבר הכי טוב שלי בילדות, כשנעלם הרגשתי נבגד, לימים
המשכתי חברות נפלאה עם בן דודו יאיר אלא שגם לאחר סיום בית
הספר ביסודי הוריו שלחו אותו לכפר תבור או משהו כזה, בהתחלה
התכתבנו כמה שנים עד שנפסק. נקטע ולא חזר הקשר.
כעת משאני חושב על זה אולי במקום "המדור לחיפוש קרובים", יפתחו
ברדיו: "המדור לחיפוש חברים"