הוא לחש חזק-צעק בשקט. כשהעולם שייך לו:
"זו רק הדרך שלי לשרוק בחושך
ואני מפחד
מפחד בטירוף
לפעמים כשאני כל כך קטן
והעולם פאקינג ענק עליי
אני רק רוצה ללכת בשביל שישרוף לי את הרגליים
ולא להרגיש כשהזמן אוכל לי את הלב
כי הזמן... הוא שמשכיח את האהבה שלי לפעמים גם אלייך
ועכשיו רק אלייך
אהובתי הנצחית..."
השברון שלו נשמע חזק בליבי, הרעיד את גופי
מול עיניי התמימות הוא הרס חיים
נתן לעצמו לשקוע, לחלוף בקלות מכעיסה לעולם אחר
יפה יותר
ואני כאן כל כך קטנה
עוד אגיע-אתה אהוב יקר... אהוב סודי
הכוכב שלי... הוא בוער שם למעלה, בוער בלבן
קורא לי לבוא אליו, לאט
וגם אני מפחדת לפעמים, מפחדת עכשיו. מפחדת מכלום
מנסה לשקוע אל תוך שינה, אל חלומות בהם לצידך אני פוסעת
בחיים אחרים
ואני מתה, כל כך מתה
למרות שכשהיא מסתכלת בי במבטה המשתומם
היא רואה חיים, וצחוק, וילדה יפה...
ילדה אפלה... עם עיניים אדומות כי רק דרכן רואים עולם ורוד
כי ככה הם החיים שלי
יפים רק למי שמתבונן מהצד... עם דלי פופקורן ודיאט קולה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.