אם הייתי יכולה כמוך להיות,
להפסיק לדבר הרבה ויותר לעשות,
לשכוח משטויות להתרכז בעיקר,
רק במה שבינינו ולשכוח מהשאר.
לא לחשוב צעד קדימה על מה שאפסיד
אלא לחשוב על הרגע שאותו אזכור תמיד.
כי התחושה הזאת נוראית,
ועם הזמן מערכי היא תמעיט.

הייתי צריכה להיות יותר חזקה
לא להתאהב פתאום במכה.
לא ישר להיכנע לרגש
אלא לחשוב ולהבין,
שהכל היה כל כך הזוי
לנחות מהענן שעליו ריחפתי
ולהבין שהרצוי הוא לא בהכרח המצוי.

גם אם אתה לא יודע,
הרגש שלי לא השתנה,
וכמה שאני שקופה אשחק משחק
עם חיוך על פני ואנרגיה מתפוצצת
כשמה שיש לי בראש זו אשליה מנופצת.
רסיסיה בגופי ובמוחי
ולאסוף אותם זה יותר מדי בשבילי.
נכון, אני יודעת
זה לוקח לי זמן!
יותר ממה שחושבים,
אבל לעזאזל עם אנשים אחרים.
אני יודעת מה אמיתי
יודעת מה בתוכי,
כולם סתם מדברים
ולא יודעים מה הם אומרים.

הרגש שלי יותר חזק ממה ששנינו חשבנו,
הרגש שלי חזק יותר ממה ששנינו הבנו,
ואחרי שאיבדתי הבנתי מה עשיתי,
ידעתי מה איבדתי - בגלל זה זה כואב,
ידעתי מה פספסתי - בגלל זה הלב דואב.

אני לא אשקר, אולי יש בלבי תקווה
כי אני מהטיפשות שמאמינות באהבה.
אבל מקווה שלאט גם זה יעבור
והעולם לסדרו שוב יחזור.