אני שומעת עכשיו את השיר שלנו ובוכה
בוכה-כי זה בכלל לא השיר שלנו.
בוכה- כי כל דבר קטן מזכיר לי אותך, ואת השיר הזה אני לא אשכח
אף פעם.
אני לא אשכח איך באת אליי ביום ההוא, והיית יפה, נכנסת לחדר
שלי וישר אמרת: אוף,כל הזמן את שומעת גלגלץ,ועניתי לך בקול
מתפנק: אז מה? כל הזמן אני שומעת גלגלץ...אני אוהבת גלגלץ..
וחייכת,והתיישבת על המיטה שלי, דיברנו קצת, לא הרבה, קצת על
חברים שלי, קצת על הלימודים שלך ואז הגענו אליי ואתה אמרת: נו
אז מה קשה לך? באת לפתור לי תרגילים במתמטיקה.פעם שנייה שבאת
לעזור לי. זה התחיל כתירוץ לראות אותך,ואתה רצית לעזור לי,וזה
נהפך לדבר טוב כי זה באמת השתלם לי..
בכל מקרה אתה פותר לי,ואני באותו זמן משתעממת,ואתה מרוכז ולא
מדבר,אז אני מדברת.. בהתחלה דיברתי בטלפון עם חברות שלי, אבל
התעצבנת שאני מדברת הרבה ורצית שאני אהיה איתך,שנשתוק ונחשוב
ביחד. אבל אני תיכננתי תוכניות לערב,כי אני לא חננה כמוך, ולמה
בכלל התאהבתי בחנון כמותך? רציתי שתבוא איתנו גם,אבל אתה לא
רצית,אמרת שאתה עייף,כמו תמיד,עייף ממה?מלא לעשות כלום..אתה
נער בן 18 עם אנרגיות, ככה אמרת פעם..מצחיק.
אז ניתקתי את הטלפון והקשבתי לך,והבנתי מהר,גם כי לא היה לי
כוח למתמטיקה...ואז חזרת עוד פעם לתרגילים,והתרכזת,ואני
התרכזתי בך, חוקרת כל פרט ופרט בך, גם ככה לא היה לי משהו אחר
לעשות, כבר דיברתי בטלפון,כבר חיטטתי לך בהודעות בפלאפון, אז
התחלתי לחקור אותך, מצאתי חצ'קון אחד,אוליי אפילו שניים,
מוזר,חשבתי שאתה מושלם
הסתכלתי גם על הכפות רגליים,יש לך פלטפוס,אחרי זה עליתי קצת,
יא, איזה שערות בלונדיניות יש לך ברגליים הרזות שלך, זאת היתה
הפעם הראשונה שראיתי אותך עם קצר, דווקא מחמיא לך.
זהו,אתה עדיין בתרגיל ולי נמאס לחקור אותך,אז אני מתחילה לדבר
איתך, וזה כמעט כמו לדבר אל קיר. בכלל שאני חושבת על זה,אתם די
דומים,אתה והקיר, גם באופי,גם בצבע... אבל הקיר שלי בחדר בצבע
תכלת דהויה כזאת, קצת יותר בהיר מהצבע של העניים שלך,הדבר הכי
יפה בך..
ואז נשמע השיר שלנו, שהוא לא שלנו,אבל הוא שלי, באותו רגע
הרגשתי שהוא ממש בשבילי,והתחלתי לשיר לעצמי,לא מסתכלת עליך,
שחס וחלילה לא תחשוב שאני שרה לך
close your eyes, give me your hand,darling
do u feel my heart beating,do u understand,do u feel the
same
am i only dreaming....
ולפתע אני קולטת מזווית העיין שאתה מחייך, יותר נכון,מגחך,על
כמה שאני זייפנית...
ואז אתה חוזר למתמטיקה,הכל בשבילי, ואותי לא מעניים מתמטיקה,
רק אתה מעניין אותי,רק אתה..
ואז אני מנסה להצחיק אותך,מדברת שטויות,אבל אתה לא מקשיב לי
ואתה מתעצבן "נו,די,את רוצה שאני אפתור לך או לא?"
ואני מתה להגיד לך "לא, לא אכפת לי בכלל ממתמטיקה,אני רק רוצה
שתהיה כאן איתי..
אבל במקום זה אני שותקת ונותנת לך לסיים
כשאתה הולך, אני כבר חצי רדומה ואתה מחייך: "נו,אז את יוצאת
היום בסוף?"
"כן,אתה לא רוצה לבוא?"
לא,מה יש לי לעשות שם..חוץ מזה אני צריך לעשות משהו אולי"
ואז מחייך: "את נראית עייפה,את הולכת עכשיו לישון?"
אני אומרת לך שכן ואז אתה אומר לי ביי,עם החיוך המקסים שלך,
והעניים שלך מאירות, אני מסתכלת בגב שלך שאתה הולך, הראש שלך
כמעט נוגע במשקוף של הדלת, אני אפילו עם היד לא מגיעה לשם...
ואז אני נזכרת ששכחתי להגיד לך תודה שעזרת לי,אבל זה לא כל כך
הפריע לי,כי הייתי עייפה והלכתי לישון,כמובן אחרי שיחה של חצי
שעה בטלפון עם החברה הכי טובה שלי... שנמאס לה כבר לשמוע את
השם שלך... וזהו, ונרדמתי, וחלמתי עליך, לא זוכרת מה..
משום מה, לא נפגשנו יותר מאז, כרב יותר מחודש עבר, ולא שמעתי
ממך.. ואני לא מבינה למה, מה עשיתי שלא בסדר..
וזהו, עכשיו השיר הפסיק להתנגן ברדיו...
אבל אני עדיין בוכה...