תאוה אדירה אותי מציפה
רעד בגוף, וגם בנשמה
להט חושים, אותי מציף
ברגע ששומע קולה
או, רואה את דמותה

לא, תאוות בשרים חברי
תאוה ללב, לכל חושי
רוצה את ידה, בידי לקחת
ולשמוע כיצד בשיחה
מפולפלת, קולחת, היא פוצחת

אני על פניה מעביר עיני
לא מעז מבטי  להישיר
שמא, תראה ותבין
וזה הרי לא יתכן לא תקין
אסורה אהבה זאת
על פי כל מדד ודין

קולה מהדהד באוזני
צליליו מערפלים חושי
בצבעים נצבע אנוכי
כאילו זה בכלל לא אני
כף ידה נגעה בידי
והחזירה אותי לאפרוריות יומי.