לילך בן שושן / נבלעתי |
גדולה וארוכה
(כמו פה של לוויתן)
את חיוכיי הותרתי מאחורי
באופקים מתפוררים
(את דמעותיי קברתי עמוק)
זעקתי -
לצאת מגוף החימר הזה.
תפסיקו לפסל בי
כאוות נפשכם,
עייפתי.
חוטיי נקרעו.
(נותרתי בובה מאוסה
מתנדנדת בנדנדת עולם.)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|