הם רכנו מעל הגופה הטרייה.
"מסכן. הם כולם מסכנים. כל כך צעירים, כל כך פגיעים."
המנתח הראשי הזיז מעט את הפקיד.
"רבותיי, אני עומד לבצע חרך קל בקצה חזהו הימני של הנתון. אבקש
שתשמרו על שקט."
הוא סובב את ראשו לאחות התורנית.
"איזמל, בבקשה."
היא שפשפה את כורי השינה מפרצופה, והניחה בידו של המנתח איזמל
סטרילי.
המנתח קירב את המנורה לעבר הגופה, והניח את האיזמל כשני
סנטימטרים מעל מפתח הלב.
"ביצוע חתך ראשון, 03:00, יום ראשון," קרא אל האוויר הפתוח.
הלהב החל לנוע, ודם החל לנזול מן הצדדים.
"אחות, ניקוי יבש."
האחות הניחה מספר תחבושות סביב החתך שנוצר.
הפקיד נע ונד בעצבנות מסויימת למראות הזוועה שכלל לא התכוון
לצפות בהן.
"אני מבצע כניסה ופריצת מעבר אל הלב," אמר המנתח בצורה
מתכתית.
"אדוני," פנתה האחות אל הפקיד, "הקטע הבא עלול להיות מלוכלך,
ואם אתה חש באי נוחות, אציע שתסובב את ראשך."
הפקיד המשיך להביט בניתוח כמהופנט, מתעלם לחלוטין מן האחות.
המנתח הושיט את יד ימינו אל תוך הקרע, והחל לסובב אותה. לאחר
מספר שניות דחף את ידו בעוצמה אל תוך המת.
"אחות, היכוני לפתיחת אזור הפגיעה."
היא הושיטה את ידה לגבות את ידו של המנתח.
לאחר רגעים ספורים שלף לפתע המנתח את הלב היישר מתוך החזה.

"איבחון מצב כללי, 03:30, יום ראשון. לאחר ניתוח שנערך כמחצית
השעה, נתגלה, כפי ששוער, סדק ארוך ועמוק בצידו של החדר השמאלי
בליבו של הנפגע."
המנתח הביט באחות ובפקיד.
"האם אתה מתכוון לומר שהצעיר מת מ..."
"אכן," קטע אותו המנתח, "כנראה שבאמת מתים מזה."