תנעלי אחרייך ת'דלת! צעקתי לעברה.
היא סגרה עליי ואחר כך שקט. חיכיתי לשמוע את המפתח מסתובב לו
בתוך המנעול, חיכיתי לשמוע את הרישרוש של מחזיק המפתחות
הילדותי שלה. כמו טמבל חיכיתי לשמוע אותה, עושה פעם באלף שנה,
מה שאומרים לה... אבל היא כבר היתה אי שם בדרך לאיזה מקום לא
ידוע. שכבתי שם במיטה הגדולה שלה, עצבני כאילו נתנו לי סטירה
בפנים, כאילו אנסו את אחותי הנכה, כאילו יש לי חברה זונה, שלא
שמה זיין.
היא, עם הציצים העומדים שלה והרגליים שלא נגמרות,אך היא בסוף
תמיד מנצחת? אך תמיד בסוף אני נשאר עם התחושה הזאת שיצאתי
טמבל? מה כבר ביקשתי ממנה? לנעול אחריה?
מה הסיפור לדחוף רגע לחור ולסובב?
לפעמים ...לפעמים בא לי להגיד לה, שהיא סתם בת זונה ושמשחקי
הכח האלו כבר מזמן הפסיקו לעשות לי את זה. לפעמים בא לי לזרוק
לה בפנים, שחוץ מזיונים של פעם בחיים לא יוצא לי ממנה כלום. מת
להגיד לה לעוף בחזרה להורים האשכנזים שלה מצפון ת"א ולעשות להם
תמוות. אבל לא!!!! היא תשאר כאן עד שאחנק עם כל המטען הזה
שיושב לי בפנים. היא תסתכל בי מתפתל במיטה, שקוע במחשבות
זדוניות על אך לחסל אותה. היא תשמע אותי מילל ותקלף קלמנטינות
ברגליים יחפות על שולחן הטלויזיה.
תנעלי אחרייך תדלת, יא זונה! אני צועק אחריה ומחייך.