והחיוך שלה, כמו מלאכית צחורה
שנשלחה היישר משמיים
והתום שלה, כמו יונה לבנה
מבשרת על תום הפרעות
ושערה, ערמוני, משיי, ריחני
מתנופף ומלטף כאור יקרות
ואני מסתכל בה,
נשבה בקסמיה
איני מסוגל
להסיר את עיני
וליבי מפרפר בי,
ואני מתאהב בה
חוזר מזקנה
אל משובת נעורי
מביטה בי, בעיניים גדולות ובוחנות,
מקשיבה בהן לפרפורי ליבי,
ומבינה היא בשניה אחת קטנה
עד כמה גדושים ליבינו באהבה
ופניה, מושלמות כפי שלא ראיתי מעולם
נחרדות, היא מצטמקת, מתיילדת, משתנה.
ואני מסתכל בה,
נשבה בקסמיה
איני מסוגל
להסיר את עיני
וליבי מפרפר בי,
ואני מתאהב בה
חוזר מזקנה
אל משובת נעורי
עדיין מחייכת, מביטה בי, מקשיבה
עדיין יושבת מולי, כמדומני
איך ברחה בשניה אל עולם מרוחק
איך נסוגה, דחתה את ידי המצפות
ואני, הן רציתי לתת לה חיי,
אך היא לא יכלה לקחת, מהפחד לאבדני
ואני מסתכל בה,
נשבה בקסמיה
איני מסוגל
להסיר את עיני
וליבי מפרפר בי,
ואני מתאהב בה
חוזר מזקנה
אל משובת נעורי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.