המסדרון הזה שוצף ריח זיעה,
אבק ונוזל רצפות סוג ג'.
מחדר לחדר העתק של אנשים
שוכבים וממררים על שכבות חייהם
המתפוררות לאיד.

מדים של אנושיות תלויים
על קולב בארון בית החולים הזה,
כל יום הוא בחירה מה ללבוש,
לאן ללכת.


ואתה אדוני הרופא,
אתה המאסטר,
אתה הבוחר; אדון השליטה הנצחית
והאינסופית בחיי האנשים הללו.
(אתה גדול מאלוהים)

בחלוק ירוק, על מרכבתך הבלתי- נראית,
וסוסיך השותקים,
אתה מגיע עם עידוני המילים.


אך
בשורה התחתונה בשורות
מרות בפיך
ואתה רק מחכה לירוק עלינו אותן.
(נמאס לך שפיך נרקב לו לבדו
ושורף את רעננות פרחי גינת
גופך, המדושן היטב)