אבא אומר שאת אלוהים קונים בשוק ארבעת המינים. אבא הוא חוזר
בתשובה שנה חמישית. הוא חוזר ומדגיש: "זה הכל בשלמות, הנה
הערבה הבוכיה חסרת טעם וריח, שלא לדבר על יופי ושלמות, נמכרת
בחמישה שקלים. ההדס הוא כבר גרסה משודרגת יותר - לפחות יש לו
קצת ריח (ובמזל גם פריחה) אז מוכרים אותו בארבעים שקלים. את
התמר שאין לו ריח אלא טעם משווקים בצורת לולב, וככל שתמיר
וחסון יותר כן ייטב. וגם הוא כבר מגיע למאה שקלים עבור הטוב כי
הוא יבוא ממצרים".
"ובשיא", אומר אבא לאחר הפסקה קלה, "עומד האתרוג היפה בעל הריח
והטעם. ראי את צורתו המושלמת, הבלוטות והצבע הצהוב הזהוב
והנהדר. אגלה לך סוד קטן - זה הכל בפיטם" אומר אבא ומצביע על
פיסת ענף מהקצה של הפרי, "באם יישבר ייזרק לפח. זהו הפרי היקר
מכל - כליל השלמות, ומחירו עד אלפי דולרים".
ברגע זה כבר לא הבנתי עוד מילה. איך יכול להיות שכל אחד
מהמינים האחרים שמצטיין בדבר אחד, כמו ההדס בריחו המרנין והתמר
(לולב) בטעמו המשובח נמכרים ב"כסף קטן", ואילו האתרוג שטעמו
חמוץ ומר כטעם לימון וריחו כריח דטרג'נט לניקוי אסלה עולה
כל-כך הרבה כסף?
"אבא", אמרתי, "אני חושבת שאת ה' מוצאים בלב ולא בשוק ארבעת
המינים". מה שלא אמרתי זה ששוק ארבעת המינים מריח מאוד רע.
משאיר טעם מר בפה ושלמות? בשביל זה הולכים לסופר.