כמעט אלף שנים חלפו
מהפעם האחרונה בה נפגשנו
ובאופן מפתיע
תאים של עור בגופי היגע
מזכירים אותך לתאים האפורים במוחי המשתגע.

מים קוצפים זרמו בכל הנהרות האיומים
וכל אחת מהאצבעות היתה צריכה לשכוח
אך עוד ישנם מיני רגעים  
והן נוגעות בסתר
באיברי גופי המתגעגעים.

ובחצות הדמיונות בי משטים
והשינה לא באה
החלומות הם סיוטים
וכבר אין יד שתרגיע ותמחה את הזעה הקרה.
מחבקת את הכרית.

העונות כבר התחלפו
לא פעם אחת
והזמן נותן בי אותות
אך לראות בני דמותך בין המון אנשים
העיניים עודן מתפתות.

ובחצות הדמיונות בי משטים
והשינה נודדת
החלומות הם סיוטים
וכבר אין יד שתרגיע ותמחה את הזעה הקרה.
מחבקת את הכרית.