|
קולך חוזר אלי מתוך תהום הנשייה
כמתוך חלום
חוסר האונים הזה משתק אותי
עצמותי חלולות והדם סמיך בעורקיי
קולך מהדהד בתוך קליפת גופי
והמרחק עצום
העצים עירומים וזקופים
כמוך
וריח האדמה הרטובה באפי
מחזיר אותי לאתמול |
|
|
אני לא יודע מה
יותר מצחיק- זה
שהיא זורקת את
הבגדים שלי
מהחלון וצורחת
בלי חולצה, או
זה שאני בכלל לא
מכיר אותה והיא
קוראת לי משום
מה אבנר.
קומיצה נעול
בחוץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.