New Stage - Go To Main Page

מאייה לרוז
/
קוראים לזה אהבה

רצית שאני אסובב אותך על האצבע שלי,
שמשהו יבעט בך מבפנים,
שתוכלי להיכנע לשליטה שבך,
מי יכול עלייך, מי?
רצית שאמשול בך בידיים קשות,
כשאת מלטפת אותן כמבקשת, "תפסי",
שאהיה חוט התיל המגביל שלך,
הבלתי מושגת,
חשבת שאני אטומה יותר ממה שאת.
ואחרת בכלל אני.


את זה את צריכה.
לזה, את צריכה אותי.


אני יושבת בשדה הקוצים היבשים הזה,
כשהגוף שרוט,
לא הרבה, אני כבר ניזהרת,
שואלת את עצמי,
איך השדה הזה חוזר על עצמו,
כל פעם בגוף של אישה אחרת ?
והשדה הזה בכלל לא שלי.

האומנם?

ואני, (מגחכת),
רק רוצה לחזור למיטה כשהצד שלי מחומם מהגוף שלך,
שהקפה בבוקר יהייה עם 2 סוכר,
שהידיים שלי ילטפו תלתלים של משי, שלך על הכר.
שהאופק הבא יהיה ילדים, שידמו לך, שידמו לי.

ואני (מגחכת),
כמה קל? כמה קל!
להתקע בשדה קוצים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 6/11/05 6:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאייה לרוז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה