רצית שאני אסובב אותך על האצבע שלי,
שמשהו יבעט בך מבפנים,
שתוכלי להיכנע לשליטה שבך,
מי יכול עלייך, מי?
רצית שאמשול בך בידיים קשות,
כשאת מלטפת אותן כמבקשת, "תפסי",
שאהיה חוט התיל המגביל שלך,
הבלתי מושגת,
חשבת שאני אטומה יותר ממה שאת.
ואחרת בכלל אני.


את זה את צריכה.
לזה, את צריכה אותי.


אני יושבת בשדה הקוצים היבשים הזה,
כשהגוף שרוט,
לא הרבה, אני כבר ניזהרת,
שואלת את עצמי,
איך השדה הזה חוזר על עצמו,
כל פעם בגוף של אישה אחרת ?
והשדה הזה בכלל לא שלי.

האומנם?

ואני, (מגחכת),
רק רוצה לחזור למיטה כשהצד שלי מחומם מהגוף שלך,
שהקפה בבוקר יהייה עם 2 סוכר,
שהידיים שלי ילטפו תלתלים של משי, שלך על הכר.
שהאופק הבא יהיה ילדים, שידמו לך, שידמו לי.

ואני (מגחכת),
כמה קל? כמה קל!
להתקע בשדה קוצים.