המרידות באבי,

שערות היער הסבוכות בחוטי חשמל וכפות רגליים  יחפות ורטובות/
כואב לי כשאני נזכרת בהבטחות הגדולות שלנו לפעם הבאה שנתאחד/
בעיקר כשעכשיו ידוע לי כי אלו הבטחות ולא יותר/ מחיאות כפים
סוערות לאדוני המגבעות החובשים כיפה סרוגה כאות הוקרה
לאלוקינו/ אין בי איש מאמין מלבד אותו אחד שמשתחווה ומתיישר
תחת כותלי חדרך/ הו המלודרמטיות שבנעורים/ יפה לרומנטיקה בר-
חילוף אך לא לשורשי עבות המנביטים עוללי אהבה כנה/ בבית האבות
ששם ריח הגוויות עוד חי ומתנועע כמו נמר/ מתערסלות על מיטות
חדר השינה תמונות ילדות מרתקות/ של הפעם ההיא בה ישבנו בחורשה/
קילפנו את הפנים אחד של השני/ כמו תפוז ריחני/ אני נושמת את
ריחות האביב הטרי/ לפני העובש הגדול/
"השירה היא כמו מארוך ואני הטבח שקוצץ בידיו בשר- נא על גז
מבער אהבתי".
סרחון המוות נכנס לבגדים של כולנו/ אימי מכבסת בידיה העדינות
את התחתונים עם התחרה החושנית ואני מקפצת על המיטה כמו ילדונת
שזה עתה גילתה כמה משעשעת המיטה יכולה להיות כשהקפיצים בה
משתרכים תחת גופינו/ היא תת-מקלע/ והמיטה היא אקדח/ כשאתה
מתעצבן אני רק רוצה לירות כמה שיותר/ מהר.
כשאוכלים ארוחות ערב חגיגיות ומגיעה שעת התה/ אני מתפלאת כמה
יפה הצלחתי/ לשתות ללא מגרעותיי/ בכוחות עצמי/ הו כמה התבגרתי/
עכשיו שאתה לא משתטה איתי כמו היינו שתי ילדים ואני זאת שתמיד
הייתי קצת יותר/ מהירה.
אני חולקת חדרי עם ארון קבורה/ על הקירות ריפודי עור בוהקים/
במרתף תחבושות אלסטיות נמתחות/ ופני חרוכים מידי לילה כשאתה
משתקע לי בחריצי הפנים/ מודיע על שינוי בהילולת לווייתנו.
הו המלודרמטיות שבנעורים/ כמה יפה היא על השירה ולא על פני.