ולפעמים החגיגה נגמרת...
האורות כובים...
והזיכרון נישאר


ואני אני יוצא לי להפלגה אחת נוספת...
למצוא את הפרח המושלם
את השקיעה הכי יפה
והחיוך שלא נעלם

ואני אני יוצא לי לחפש את התמימות
שעוד קיימת עוד איפשהו עמוק בפנים
יוצא לי לחפש את העולם שהכרתי לא כל כך מזמן
אני יודע שזו לא המציאות

הכל עולה על כל דמיון
אסור לי לחיות בעבר...
אבל לפעמים זה עדיף לברוח...
כשקשה קצת יותר מידי להתמודד
ולפעמים אין שום מנוח
ואני מרגיש כמו נווד בודד
שגורלו הוא לנצח
משביל המלך אל השוליים להתנדנד