רגע יש, רגע אחר כבר אין.
מילים שפעם מצאתי בהן משמעות, עכשיו נראות לי כמו עוד סתם
מילים על דף לבן. אולי לעולם לא אדע אם באותו רגע כשכתבת אותן
באמת התכוונת ואם הן היו בעלות משמעות.
רגע יש, רגע אחר כבר אין.
דברים שפעם מצאתי בהם עניין עכשיו נראים לי מטופשים וחסרי
ערך.
אנשים שפעם נהניתי בחברתם עכשיו גורמים לי לרצות להיות לבד.
רגע יש, רגע אחר כבר אין.
אנשים חדשים ולא מוכרים פעם סיקרנו אותי, עכשיו הם עוד סתם
אנשים.
חיוכים שפעם עשו לי טוב, עכשיו אני כבר לא זוכה לראות אותם, או
שפשוט הם כבר לא עושים לי כלום, שזה אפילו יותר גרוע.
חלומות ומשאלות שפעם היו לי עכשיו כבר נעלמו.
רגע יש, רגע אחר כבר אין.
הבדיחות שפעם הצחיקו אותי עכשיו רק מעלות לי חיוך קטן בזוית
הפה.
דברים שפעם שימחו אותי עכשיו הם סתם עוד דברים שקורים כחלק
מהיום.
אדם שפעם סמכתי עליו עכשיו גיליתי שבעצם שיקר לי תקופה ארוכה.
אדם שפעם הערכתי עכשיו אני מרחמת עליו.
רגע יש, רגע אחר כבר אין.
אדם שחשבתי שהוא מיוחד, עכשיו הוכיח שהוא לא יותר טוב מכל
השאר, אולי אפילו יותר גרוע.
אדם שפעם אהבתי עכשיו נעלם מחיי.
רגע יש, רגע אחר כבר אין...