מיכאל ימיני / לכבוד המשחק שלנו |
אני רודף אחר הצללית
המשונה שעל הקיר.
משתנה לכבוד המשחק שלנו.
קמיצה עוקבת אמה
אל תוך שלולית אדומה. שקופה.
ראיתי באפור
הגס על הכותל הקר איך כצלי בשר
על שפוד נגזרת.
[חיכיתי וזכיתי
בכאב ש
לך.]
השברים הראשוניים שלנו משחקים בלהיות
או
לא להיות או
היות מישהו או
משהו אחר.
בכיפוף ידיים, במפולות המותניים,
המחנק בנימים.
השבריריות של האוויר בחדר,
הקושי מעבר
ליופי
המוצהר.
שפה מנוונת נושקת שפה
נ
ו
ט
פ
ת
מטפטפת
דמעות של כסף
על צמר חם כ
ים נבקע.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|