תעזבו אותי במנוחה
אני צועקת בקול שלא נשמע
אל מול קולות הלחץ נבוכה,
אל מולם תמימה.
ואני יודעת בדיוק למה הם מצפים
רק לא יודעת איך להיענות
ורגעי מפתח חולפים
כמו עונות.
והטבע מותיר את חותמו בי,
והנפש מותירה גם היא
ורק אני מונטאז' של הכול וכלום
מחפשת את הלמה ביקום
ומאתרת רק איך שאיבד את הלמה מזמן,
וגם לא ברור ממש הלאן
כי הלאן מגיע רק עד התום
ושם כבר אין מקום.
אז קולות, עיזבוני, די!
בלי איך ומתי,
תנו גם לי להותיר חותם מסוים,
שיהיה טהור ונקי מכולם
כמו יער מרוחק שלא ננגע
כמו מחשבותיו של משוגע
כמו סוד שעוד לא נלחש
כמו השיר הזה ממש. |
